אם תציעו לעובדים שלכם תוספת שמנמנה לשכר החודשי שלהם, אנחנו מניחים שהם יקפצו באושר ברחבי המשרד, או לפחות יבליעו חיוך מסופק ויחכו בדריכות למשכורת הבאה. אך מה אם נבשר לכם שכל האושר החומרי הזה לא יכול להשתוות לאושר שעוברים העובדים שלכם כשאתם מעניקים להם חוויה משמעותית? הנה הסבר קל – ובלי שמץ ניו אייג'!
בסוף הכל חולף (או שלא?)
בדרך כלל, אנחנו מניחים שככל שרכישה חדשה נוכחת בחיים שלנו לאורך זמן רב יותר – כך נשמח בו, בהתאמה, לתקופה ממושכת יותר. זה יכול להיות רהיט חדש, "כיבוש" זוגי שחשקנו בו זמן רב ואפילו זכיה בלוטו. באותו האופן, אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שבמקרה בו אנו עוברים חוויה אחת ויחידה (חופשה, מסיבה, אירוע התחום בזמן – משמעותי ככל שיהיה) – כשהיא נגמרת, האושר תם יחד איתה (הרבה פחות מורבידי מזה, אבל הבנתם את הסיפור… ).
במקרה שלנו, אנחנו מניחים שהעובדים שלנו יעריכו העלאה בשכר הרבה יותר מאשר ארגון יום כיף חוויתי. האמנם? בואו נגלה.
המחקר שטורף את הקלפים
מחקרים מוכיחים שההנחה הזו שגויה מיסודה. עד כמה שגויה? ובכן, קבוצת הנחקרים שנבדקה לצורכי ההשוואה הזו תלמד אותנו דבר או שניים על האופן שבו אנו חווים דברים. קבוצות נחקרים שונות קיבלו את אותן ה"חוויות" – העלאה בשכר או פריטים חומריים נוספים וכן חופשה מפנקת. בטווח הקצר, כך עולה מן המחקר, לא נראה הבדל של ממש בין הקבוצות – כולן תרגמו את שתי החוויות הללו לכדי אושר וסיפוק. אך לאחר זמן, ניכר כי חווית החופשה נחקקה בזכרונם עמוק יותר והותירה אותם מסופקים הרבה יותר מאשר ההעלאה שקיבלו בשכר. אט אט החלו הנחקרים להתמרמר אודות המשכורת החדשה שלהם, התלוננו על כך שהשכר לא מספק אותם, שהם לא מרגישים שהם מתוגמלים בהתאם לכישוריהם ועוד – בעוד שאת החוויה הטובה מהחופשה שקיבלו הצליחו לשמר לאורך זמן (הרבה אחרי שהדיו יבש על תלוש המשכורת החדש שלהם).
האשם: כושר ההסתגלות שלנו
המחקר הזה הוא פרי עבודה מאומצת של ד"ר תומס גילוביץ' ואוניברסיטת קורנל שבניו יורק, הנפרש על פני לא פחות משני עשורים. על פי גילוביץ', אחד מאויבי האושר הגדולים ביותר הוא הנטיה שלנו להסתגל במהירות לדברים סביבנו. אנחנו רוכשים בגד חדש, מכונית נוצצת או תכשיט יקר ערך מתוך הנחה שהם יהפכו אותנו למעט יותר מאושרים ושלמים משהיינו קודם, אך בפועל מידת ההנאה ממוצר פיזי מוגבלת בזמן. לאחר שאנו מתרגלים למצב החדש – אנחנו רוצים משהו חומרי חדש, גדול יותר, מרגש יותר ונוצץ יותר – ואין לדבר סוף.
סוד החוויה המסעירה
לעומת זאת, החוויות שאנו עוברים מפעמות בנו זמן רב לאחר שהן נגמרות. בכל פעם שאנו שולפים ממעמקי הזיכרון חוויה מסוימת ומנסים להחיות אותה במילים או בתחושות – היא לובשת צורה אחרת, מתעצבת באופן שונה ומקבלת פרטים נוספים. בסופו של דבר, העובדה הזו הופכת את החוויה עצמה לחשובה מאוד, אך לא פחות חשוב הוא הרושם שנותר לנו ממנה.
הזיכרון מהחוויה מתחיל לפניה
סוד נוסף ההופך את החוויה למעוצמת יותר אל מול דבר גשמי, טמון בעובדה שהמוח שלנו מעבד את החוויה הרבה לפני שהיא מתחילה. ברמה הביולוגית, נמצא כי רמות הדופמין שלנו עולות כשאנו מצפים לדבר מה, חושבים כיצד יראה האירוע או החוויה לה אנו מחכים, והדמיון – כמו שדמיון יודע לעשות טוב כל כך – עובד שעות נוספות. זאת בניגוד לרכישת חפץ ממשי, שאנו יודעים כיצד הוא אמור לתפקד ומהו תפקידו בחיים שלנו – ובהתאמה לכך, הציפיה לקראתו יורדת, הדמיון רגוע הרבה יותר ורמות הדופמין במוח שלנו משייטות במחוזות שלווים, נטולי התרגשות.
השורה התחתונה: פנקו את העובדים שלכם (ולא רק בדברים חומריים)
אנחנו האחרונים שנצא נגד פינוקים חומריים לעובדי החברה, אך יחד עם זאת, שימו לב מה חשוב לתת דגש גם על הענקת ערך מוסף לעובדים שלנו – כזה שתלוש, לכאורה, מחיי היום יום במשרד, שאין לו קשר להישגיות, פרס על "התנהגות טובה" או בונוס כספי על עסקה מוצלחת – אלא פשוט חוויה המעצימה את העובדים, נותנת להם להרגיש שהם חשובים לכם ותורמת באופן משמעותי לגיבוש שבין העובדים, בינם לביניכם ולא פחות חשוב – בינם לבין הארגון. ואם אתם לא סומכים עלינו – אתם תמיד יכולים לבדוק את רמות הדופמין שלהם כשאתם מבשרים להם על יום הגיבוש הבא…
אנחנו מקווים שהעובדים שלכם לא ירגמו אותנו באבנים על ההמלצות העולות מהכתבה הזו, אך בטוחים שאם תעניקו להם אירוע מיוחד ומושקע – הם יודו לכם!
